אוקטובר הוא חודש ימי ההולדת ל 3/2 מהילדים שלנו. לדני חגגנו בת מצווה לפני כחודש במתכונת קורונה מצומצמת בינתיים, וליואב חגגנו קצת אחריה יום הולדת 4 .
ברגע הזה בתמונה כשיואב מביע משאלה, אני הבעתי את המשאלה שלי עבורו.
לפני כמה זמן היה לנו ערב קשה, לא יודע מה חשבתי לעצמי כשלא הסכמתי למשהו שהוא ביקש.
מאוחר יותר אני שוכב על השטיח לידו בחדר שלו, הוא על המיטה. שקט, הוא במחשבות של לפני השינה כשהוא מנסה להירדם, ואז הוא אומר לי: "אבא עצוב לי בגוף ".
אני מתרומם מעט מהשטיח כדי להסתכל עליו, לפני שאני מספיק לשאול אותו למה הוא מרגיש עצוב בגוף, אני רואה אותו יושב על המיטה מחזיק עם היד את עין ימין פתוחה, והוא אומר לי : "אבא, אני מרגיש שהדמעות לא יוצאות לי מהעיניים"; "למה אתה מרגיש ככה חמוד?", אני שואל , והוא עונה: "כי התנהגת אלי לא יפה".
דיברנו, הבהרנו, התחבקנו, התנשקנו והוא נרדם.
כמה ימים אחרי זה שמעתי אותו אומר לזוגתי היקרה על משהו אחר : "אמא, פגעת לי ברגשות".
המשאלה שלי היא שבמסלול החיים שלו, לא ייקחו לו, ולכל הילדים והילדות, את התמימות והיכולות
המקסימה והחשובה כל כך להיות מחובר לעצמו ולדבר את הרגשות שלו.
בבית אנחנו מחזקים להם את שריר הרגשות, אבל אני ממש פוחד שמישהו בדרך יעשה לו את מה שעשו לי כשאני הייתי ילד ויבקש ממנו, ממש ידרוש ממנו: "תהיה גבר!" – "בכי זה לחלשים".
ילד הוא ילד, לא גבר. וגבר הוא גבר ו… גם ילד. בעצם כולנו ילדים
.
.סופ"ש מקסים.