הלכתי איתו לטיול קצר, ואז התחילו שאלות הסקרנות שאני כל כך שמח כשהוא שואל אותן :
אבא, למה הגשר רחוק? למה המים מלוכלכים? אבא, אנחנו בדרך סודית, נכון? אנחנו ממש רחוקים מהבית , נכון? אבא, יש כאן חיות? למה אי אפשר לחצות את המים? אבל אתה יכול לעבור את המים, נכון?
השאלות האלו מצטרפות לשאלות סקרנות אחרות שהוא שואל, כמו: אבא, לתמנון יש חברים? למה לדני מותר ולי אסור? מי זו אמא של סבתא? אבא, גם אתה היית ילד?
הוא בגיל שהוא שואל מיליון שאלות, חלק גדול מהן שאלות שאף פעם לא חשבתי עליהן, לפחות מאז שעברתי את הגיל שלו:
אבא, איפה זה אמצע הים? אבא, גם בים יורד גשם? אבא, גם אתה ואמא עשיתם הסתגלות בגן?
ויש את השאלות המאתגרות ואפילו שאלות שאין לי עליהן תשובה, לפחות לא מייד.
הנה רשימה חלקית של שאלות כאלו מהשבוע :
אבא, למה אנשים מרגישים?
אבא, מה קורה לאנשים כשהם מתים?
אבא, גם ילדים מתים?
אבא, למה יש קורונה?
אבא, מבוגרים לא מפחדים, נכון?
אבא, למה דווקא אני אלרגי לאגוזים?
מעולם לא שיקרתי לילדים שלי.
חוץ מהפעם ההיא שדני מצאה בטלפון שלי תמונה של הפתק שהיא ביקשה ממני במפורש לא להסתכל עליו, והניחה אותו על שולחן האוכל. היה רשום עליו: "המשאלה שאני מבקשת: שיהיו לי אחים. דני"
.
.***
השאלות האלו שלו מרגשות אותי, אחרות ממש כואבות, ועדיין אני מקפיד להגיד את האמת בצורה מותאמת לגיל שלו. ואם יש משהו שאני חושב שלא מתאים או שאני לא יודע את התשובה באותו רגע, אני מבקש ממנו לחשוב וחוזר אליו עם תשובה.