כבר חצי שנה שאני מעלה מידי שבוע פוסט על אבהות וגבריות – השבוע שלי. זה התחיל מייד אחרי שסיימתי את הקורס "יוצאים לאור" שהוביל אותי למצוא את התמה שלי ולצאת לאור עם ההרצאה שלי "אבא אני מקשיב".
בחלק מהפוסטים הזכרתי את זו שבתמונה, ואז רגע לפני שאני מסיים את הכתיבה השבועית בנושא ומפנה את הזמן לדברים אחרים, הבנתי שלא כתבתי עליה; והרי היא – היא ליבת האבהות והגבריות שלי
.
.היא לא באמת החצי שלי – אני בעצמי אחד שלם, היא הופכת אותי ועושה אותי כל יום להרבה יותר מאחד שלם.
היא עושה אותי לאבא ולגבר טוב יותר, שלם ומלא יותר.
היום , אחרי המסע שעברתי בשנים ובמיוחד בחודשים האחרונים, אני פתוח יותר לחקור ולבדוק את האבהות שלי כל יום מחדש. לשאול כל פעם עוד שאלה שנכנסת עוד טיפה פנימה ומקלפת כל פעם קליפה ועוד קליפה עד שנדמה לי שאני מגיע לליבת האבהות שלי ואז אני מגלה שיש שם תמיד עוד קצת מה לקלף.
לאישה שאיתי שבתמונה יש חלק מרכזי וחשוב מאוד במסע הזה שלי.
שבוע הבא, סיכום של מסע הכתיבה שלי בחצי השנה האחרונה ואחריו אמשיך לשתף מידי פעם במחשבות, שאלות והתלבטויות בנושא של אבהות וגבריות.
סופ"ש מקסים לכולם.
.