שכחתי מהתמונה הזו שבה אני יושב על אבא שלי. אני לא זוכר מתי והיכן היא צולמה. אין לי הרבה תמונות כאלו, ההורים שלי לא צילמו אותי כמו שאני מצלם את הילדים שלי.
לפעמים אני נאבק בעצמי להפחית את כמות הצילומים ולהיות הדוגמא שאני מבקש כל הזמן מהם – תהיו בכאן ועכשיו; ועדיין כשאני מסתכל אחורה לתמונות שצילמתי אותם לפני כמה שנים – זה ממלא אותי באושר על מסלול האבהות שעשיתי.
לשמחתי מצאתי את התמונה הזו השבוע לקראת מפגש של שיח על אבהות שיתקיים ביום חמישי, 3.9.2020 "בחווה של דני" במושב סתריה בשעה 20:30. במפגש אשתף במסע האבהות שלי – "אבא אני מקשיב".
"…"אתה אבא מדהים" היא אומרת לי, אני נבוך, קצת בהלם, לא יודע מה להגיד ועונה "תודה" והולך…. האישה הזו, בלי לדעת, עזרה לי להיפרד מהפחד שהאבהות שלי תהיה דומה לאבהות של אבא שלי. יצרתי אבהות וגבריות שמתאימה ונכונה לי. בניתי לעצמי את האבהות שלי לילדים שלי".
"אבא שלי, עשה הכי טוב שהוא ידע, והוא השאיר לי מתנה גדולה – האבהות שלי לשלושת הילדים שלי".
"המסרים בהרצאה של גלעד המשיכו לחלחל ולהעלות מחשבות עוד ימים רבים אחרי שסיימתי לשמוע אותה. בעיני גלעד מקדים את זמנו בכל מה שקשור לגבריות ואבהות אחרת. גלעד מעורר השראה בהרצאה הכנה והפתוחה שלו שמגוללת את מסע חייו מילד קיבוצניק עם מציאות אחת מוכוונת ועד להחלטות ובחירות "לא נורמטיביות" גם בעידן שלנו. אני מאמינה שאם אותי כאישה ההרצאה טלטלה ושפכה אור חדש ובועט על נושאים גבריים, היא על אחת כמה וכמה תעיר ותאיר גברים רבים שמחפשים אחר קול שכזה בלי עדיין לדעת את זה. ממליצה בחום". עדי כהן