"האם אתה אוהב את הילדים שלך בצורה שווה"
נשאלתי השבוע במעגל גברים חד פעמי שהשתתפתי בו. התרגיל היה שהשאלה נשארת ללא מענה…
התשובה היא וודאי שכן!!!
ועדיין…
מכירים את משחק התפוז?
בסדנאות בניהול קונפליקטים ממחישים באמצעות "תרגיל התפוז", מה קורה כשצד אחד צריך את המיץ
והשני את הקליפה. בגדול המטרה היא להמחיש שכשלא מקשיבים אחד לשני מגיעים ל – Lose-Lose .
לאחרונה גיליתי, באופן לא מפתיע, שאי אפשר לחצות את אבא, אבל אפשר להרגיש אבא חצוי.
בבריכה לפני כמה ימים, הרגשתי כאילו חוצים אותי לשניים.
החצי השני שלי "מנוטרלת" עם הצעיר מחוץ למים. אני נכנס למים עם בן ה – 4 שמפגין Over ביטחון
עצמי ועם בת ה – 12 שלביטחון העצמי שלה במים יש קבלות. היא – רוצה להראות לי גלגולים ותרגילים
במים, כולל לגלגל אותי…
הוא – מחייב תשומת לב צמודה, אני לא יכול להזיז את המבט שלי ממנו (!),
הוא – מחייב תשומת לב צמודה, אני לא יכול להזיז את המבט שלי ממנו (!),אפילו לשנייה אחת. הוא כל כך בהתרגשות מהעובדה שיש לו הזדמנות להראות את הביצועים שלו מחוג השחיה בבריכה של הגדולים, שפשוט אי אפשר לעצור אותו.
הביטחון המופרז שלו הוא כזה שצריך להזכיר לו שלהוציא את הראש מהמים כדי לנשום, זה חלק מהעניין.
היא מביעה חוסר שביעות רצון, זוכרת את הימים שעוד היינו אחד על אחת… ודורשת את מנת "הבשר"
שלה ממני.
אני מרגיש את הבלבול עולה אצלי לאט לאט – בסוף פתרנו את זה בשיתוף פעולה והקשבה של כולנו
לצרכים ההדדיים – לא כולם היו מרוצים באותה מידה; אבל חזרנו הביתה שמחים, מרוצים ועייפים –
לזמן טלוויזיה שלהם ולשנ"צ שלי שחיבר אותי מחדש
.
.מסקנה – אחרי הבריכה אבהות מחייבת שנ"צ!!! חייבים לחוקק חוק כזה!