מי הוא הורה? מבחן קשר הדם או מבחן הקשר הרגשי – אישי?

הקדמה

במערכת המשפט הישראלית, פסקי דין בנוגע להורות מביאים לא פעם לעימותים בין המוסדות המשפטיים לבין המוסדות החברתיים והתרבותיים. זהו נושא רגיש שמעלה שאלות עמוקות לגבי תפיסות חברתיות ותרבותיות על משפחה, הורות וערכים חברתיים.

במאמר הזה בחרתי להתמקד בנושא של הורות לא ביולוגית, המוכרת בשם הורות פסיכולוגית (בארה"ב ובמדינות נוספות מוכר גם השם: De facto parent). בחרתי לעשות את זה דרך בחינה של שני פסקי דין מהתקופה האחרונה: אחד המכיר באבהות פסיכולוגית  והשני שמצמצם את ההכרה באבהות פסיכולוגית.

מה זה הורות פסיכולוגית?

הורות פסיכולוגית היא מצב שבו אדם ממלא בפועל את תפקיד ההורה עבור ילד, גם אם אין ביניהם קשר ביולוגי או משפטי פורמלי של אימוץ. הורות זו מתאפיינת במחויבות רגשית, חינוכית וכלכלית כלפי הילד, ביצירת קשר אינטימי ויציב המבוסס על אהבה, דאגה והכוונה, ובהשפעה יומיומית על חייו והתפתחותו של הילד. במקרים רבים, הילד עצמו רואה באותו אדם דמות הורית מרכזית, ללא קשר למטען הגנטי.

גילוי נאות

אני אבא לשלושה ילדים: דני (17), יואב (9) ונרי (5.5). בין יואב לביני אין קשר דם, ועדיין יש הרבה מעבר לזה… אני אבא שלו לכל דבר ועניין. הוא מכיר את הסיפור ויודע שאני אוהב אותו ומחובר אליו בדיוק באותו אופן שאני מחובר לדני ולנרי.

שיתפתי בזה בפודקאסט של סיגל קפלן ומור רביב ניר: "פרק ב' של הסיפור".

הערה

המאמר הזה אינו סוקר באופן מלא את כל הכתיבה האקדמית ואת הפסיקה הרלוונטית בנושא. מאמרים ופסקי דין רבים דנו בשאלה הזו, מרביתם בארה"ב, קנדה ואירופה ומיעוטם בישראל. לפני כ – 8 שנים, קצת אחרי שיואב חגג יום הולדת שנה והחלטנו, זוגתי ואני, שאני אבא שלו – קיימתי מחקר אישי בנושא. קראתי אין ספור מאמרים ופסקי דין מהעולם ומישראל, נפגשתי עם כ- 15 גברים ונשים שגם הם הורים פסיכולוגים או חיים בזוגיות עם הורים כאלו.

למי שרצה להרחיב בנושא, יכול למצוא ב- רשימה של מקורות רלוונטיים נוספים.

מבחן קשר הדם – הגישה המצמצמת  

פסק הדין הראשון שאתייחס אליו ניתן ביום 8.4.2024 על ידי כבוד השופטת יפעת שקדי כץ מבית המשפט לענייני משפחה בחדרה (ת"ע 19419-02-23 פלונית ואח' נ' קטין ואח').

בפסק הדין הזה ביהמ"ש קבע כי ילד שנולד מתרומת זרע אינו יורש על פי דין. מבלי להיכנס לפרטי הפרטים של הסכסוך, אציין כי מדובר במקרה שבו גבר הסכים להכיר בבן שייוולד לזוגתו מתרומת זרע. אחרי מותו של הגבר טענו אחיותיו של הגבר כי מאחר שלא מדובר בבנו הביולוגי, הן היורשות ועמדתן התקבלה. הגם שמבחינה משפטית ובנסיבות הספציפיות של התיק, תוצאות פסק הדין לדעתי צודקות, בית המשפט כלל בפסק הדין אמירות שאינן מחויבות המציאות בנסיבות העניין משום שעלולות להיות להן השפעות רחבות באשר למעמדם של הורים לא ביולוגיים.

האמירה המשמעותית ביותר שלגביה אני מבקש להתייחס טענה כך:

"הדעה המקובלת היא כי "'ילד' של מוריש פירושו ילד טבעי, יוצא ירכו של המוריש, בנו ה'ביולוגי' של המוריש" וכי " 'ילד' הוא ילד טבעי, ו'הוריו' הם ההורים הטבעיים של אותו 'ילד'".

בית המשפט לענייני משפחה הסתמך בקביעתו זו, בין היתר, על פסק דין מלפני יותר מ – 30 שנה !!!  (ע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני).

לפי גישת מבחן קשר הדם, אבהות לילד אפשרית רק אם מדובר באבהות ביולוגית, ולא בהורות פסיכולוגית. פסקי הדין קובעים שרק הורה ביולוגי יכול להיות מוכר כהורה חוקי. גישה מעט מרחיבה תכיר גם באימוץ כדין כהורות לכל דבר ועניין.

מקורות נוספים לגישה זו ניתן למצוא כבר לפני מאות שנים כאשר מוסד המשפחה נתפס בצורה מאוד חד גונית. דיוויד יום (David Hume)  שהיה פילוסוף סקוטי שחי במאה ה-18, התייחס לכך באחד מכתביו על טבע האדם תחת הכותרת: "Of the love of relations". יום הדגיש את חשיבותו והשפעתו העליונה של קשר הדם כאשר כתב: "קשר הדם יוצר את הקשר החזק ביותר שהנפש מסוגלת לו באהבת הורים לילדיהם, ומידה פחותה של אותה חיבה, ככל שהקשר פוחת".

מבחן הקשר הרגשי אישי – הגישה המרחיבה

פסק הדין השני שאתייחס אליו ניתן ביום 28.10.2024 על ידי כבוד השופטת כרמית חדד מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד (תלה"מ 9032-01-24 פלונית נ' אלמוני).

בפס"ד זה, בית המשפט חייב גבר שאינו אביו הביולוגי של הילד לשאת בהוצאות המחייה של הילד, זאת בין היתר לאור המחויבות והקשר העמוק שנוצר בין האב לילד. בכך שם בית המשפט דגש על חשיבות הקשר הרגשי – אישי ופחות על שאלת קשר הדם. פסק הדין מעביר מסר באשר למחויבות רגשית ופסיכולוגית של אדם לילד, על אף שלא מתקיים קשר ביולוגי בין האב לילד. פסק הדין מצביע על חשיבותו של הקשר הרגשי והחינוכי שבין הורה לא ביולוגי לבין הילד או הילדים.

מה בין שתי הגישות?

ההבדל המרכזי בין שני פסקי הדין הוא בנקודת המבט המשפטית.

פסק הדין הראשון מצמצם את ההכרה בהורות פסיכולוגית, מציג גישה מסורתית המגנה על "הגדרת המשפחה" ומצמצם את המושג "הורה", תוך חוסר הכרה בהורות שאינה מבוססת על קשר דם.

פסק הדין השני מתבונן על מושג ההורות בצורה רחבה, מכיר בקשרים רגשיים וחינוכיים ומעניק הכרה לאנשים הממלאים תפקיד הורה, גם אם אינם ביולוגיים.

למה זה בכלל חשוב?

השפעת ההכרה בהורות פסיכולוגית חורגת מהמסגרת המשפטית ומשפיעה על סוגיות חברתיות ותרבותיות. בישראל, משפחות רבות מאמצות מודלים שאינם "קונבנציונליים". במדינות כמו אירופה, קנדה וארה״ב, ההכרה בהורות פסיכולוגית מתבטאת בצורה רחבה יותר מאשר בישראל, עם דגש על מחויבות הורית וקשרים רגשיים, ולא רק על קשר ביולוגי. היעדר הכרה בהורות פסיכולוגית עלול להרחיק בין ההורה לילד, בעוד שהכרה כזו משפרת את תחושת השייכות ומביאה להבנה רחבה יותר של מהות ההורות.

החברה הישראלית שומרת על היבטים מסורתיים של משפחה, אך מתמודדת עם שאלות חדשות בנוגע למהות המשפחה והורות. משפחות כיום מגוונות יותר, עם הורים ביולוגיים ולא ביולוגיים, משפחות חד-מיניות והורות משותפת. הכרה בהורות פסיכולוגית יכולה לעצב ערכים חברתיים חדשים ולחזק משפחות שאינן תואמות את התבנית המסורתית. הבחירה בין גישת קשר הדם לגישה הרגשית משפיעה על זכויות הילד והקשרים עם דמויות הוריות משמעותיות. המציאות החברתית מחייבת בחינה מחודשת של גבולות ההכרה בהורות והרחבה של הגבולות הקיימים.