איך אפשר לעצור סיפור מתגלגל שבסופו כולם מפסידים?

קראתי לאחרונה שתי כתבות שפורסמו באותו היום:

אם שהסיתה את ילדיה נגד אביהם תפצה אותו במאות אלפי שקלים (Ynet, 8.5.2022)

ביקש לבטל מזונות שנפסקו לפני 11 שנה: "אני עקר" ((Mako, 8.5.2022

(הניסיון כבר לימד אותי שכתבות עיתונאיות לא יכולות לשקף ואינן משקפות באופן מלא את מה שנכתב בפסק הדין עצמו, ולכן ניגשתי לקרוא את שני פסקי הדין שמוצגים בכתבות).

מה אפשר ללמוד משני הסיפורים האלו?  

אפשר לדבר על כל הקלישאות המוכרות כמו:

"אקדח שמופיע במערכה הראשונה של ההצגה, חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה שלה".

"סוף מעשה במחשבה תחילה".

"אבן שטיפש אחד זרק לבאר אלף חכמים לא יוכלו להוציא".

"אל תהיה צודק – הֱיֵה חכם…".

יש שאלה שיכולה לעזור לשנות את הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו

אני מתאר לעצמי (ואולי אני טועה) שבשני הסיפורים האלו כל הצדדים, אם היו יכולים, היו מעדיפים לחזור אחורה לנקודה בזמן שבה כל הדבר הזה התחיל והיו בוחרים לפעול אחרת.

ולא, אני לא מתכוון לרגע ההחלטה של לבנות זוגיות ומשפחה, אלא לרגע שבו הסכסוך ביניהם התחיל להסלים.

כמעט בכל גישור שאני מוביל, אני מבקש מכל אחד מהמגושרים לחזור אחורה לנקודה מסוימת בזמן ושואל אותו או אותה שאלה: "היום כשאת.ה יודע.ת לאן רצף האירועים הביא אותך, מה היית.ה עושה אחרת, אם בכלל?"

כמעט תמיד, נופלת ההבנה שאפשר היה למנוע את ההסלמה של הסכסוך. וכאן זה לא נגמר!

מיד אחר כך הם מגיעים להבנה החשובה עוד יותר – ההזדמנות לשנות את המציאות לא הוחמצה ואפשר לעשות את השינוי ברגע זה ממש.

באופן מאוד עצוב וכואב ההזדמנויות הרבות לשנות את הסיפור שמסופר בשתי הכתבות הוחמצו שוב ושוב ושוב – זה כל כך עצוב וחבל בעיני. זה עצוב עבור הילדים בסיפור באותה המידה שזה עצוב עבור המבוגרים בסיפור (שכידוע גם הם ילדים).

אם את או אתה נמצאים במקום כזה שאתם רגע מלזרוק את הכדור הראשון למים, תעצרו ותפנו לגישור. ואם כבר זרקתם את הכדור הראשון למים, זה לא מאוחר לבחור לזרוק את הכדור השני או השלישי בכיוון אחר שיוביל לתוצאה שונה.

מוזמנים לפנות אלי.