שבוע אחרי שסיימתי להנחות את קורס הגישור הנפלא שהתחיל בערך לפני שלושה חודשים, אני יושב לסכם לי את הקורס.
אחד הדברים שאני אוהב בלהנחות קורסים ממושכים, זה לראות את התהליך שעושים הא.נשים באופן אישי והקבוצה כמכלול.
כמו בקורסים אחרים, גם בקורס הזה בסיכום הם שיתפו:
"למדתי שמשא ומתן זה לא בהכרח ניצחון, אפשר גם לייצר שיתופי פעולה" // "מרגיש שזכיתי" // "קורס מדויק עבורי" // "למדתי שפה וכלים חדשים" // "היה שווה להגיע" // "היה מרתק" // "לקחתי מכאן הרבה דברים לחיים שלי" // "למדתי שבלי תחרות אפשר להשיג יותר" //"למדתי סבלנות" // "למדתי דברים חדשים".
כשאני קורא את כל הדברים האלו שהם שיתפו, יש לי סיפוק גדול ואני יודע שזה משפיע – שהאדוות של זה ימשיכו גם לסביבה של משתתפי הקורס, גברים ונשים מופלאים ומופלאות שלימדו אותי המון.
כמעט בכל קורס יש משפט אחד של סיכום שמשנה אצלי מחשבה והינה המשפט הזה מהקורס הזה:
"גישור זה איך מספרים סיפור – אחרי הקורס אני בהכרה שהחיים שלנו בנויים מסיפורים".
סיפור יכול להיות ארוך או קצר, יכול להיות מלא בפרטים או חסר פרטים, הוא יכול להיות מסודר או מבולבל, סיפור יכול להיות מסופר גם ברגעי השתיקה שבין המילים, בקצב הדיבור, בטון ובשפת הגוף.
וסיפור גם יכול להיות מה שאני כמקשיב לסיפור בוחר שהוא יהיה.
בסוף זה הכל אנשים וסיפורים של אנשים. כדי להקשיב להם- הכי מהכל נדרשים סבלנות, סקרנות ואמפטיה.
היה קורס מלא סיפוק והשראה.
תודה חברים וחברות יקרים ויקרות.
את הקורס העברתי בקבוצת גומא – גבים, המרכז לגישור אימון ושיתופי פעולה
