סיפור מחדר הגישור – איך קונפליקט יכול לייצר קרש קפיצה לשיתוף פעולה? 

לפני כמה זמן השתתפתי בפאנל שעסק ב"שיתופי פעולה בעולם החדש": האם שיתופי פעולה זה דבר טוב? למה "צריך" שיתופי פעולה? מתי נכון לעשות שיתופי פעולה? האם כדאי לעשות שיתופי פעולה עם אדם שדומה לנו או עם אדם ששונה מאיתנו?


סיפור מחדר הגישור

רויטל ושירי יצרו שיתוף פעולה ביניהן: רויטל כתבה מחזה ושכרה את שירותיה של שירי כמפיקה ובהמשך כבמאית של ההצגה. רויטל הביאה איתה את המחזה הכתוב, אבל היא הייתה כמעט חסרת ניסיון, ושירי הביאה איתה ניסיון עשיר בתחום ההפקה והבימוי.

כששירי הגישה תביעה כנגד רויטל בטענה שרויטל הפסיקה לשלם לה את המגיעה לה בגין עבודה שביצעה כחלק משיתוף פעולה בין השתיים, רויטל הרגישה פגוע ונבגדת.

בגישור התברר ששיתוף הפעולה בין השתיים, הגדיל את ההצלחה של שתיהן ביחד ולחוד, אלא שפער הידע בין השתיים בתחום, גרם למחלוקות קשות ביניהן שהתבטאו באופן שיתוף הפעולה והתשלומים שרויטל צריכה הייתה לשלם לשירי.
בנוסף, התברר בגישור שההצגה ממשיכה להציג, ושלרויטל יש צורך בגורם מקצועי שידריך את השחקנים.

על בסיס האינטרס הזה והרצון של השתיים להמשיך לשתף פעולה סוכם על תשלום חד פעמי שתבצע רויטל לשירי וכן תשלום בגובה X% מהרווחים העתידיים.

במקרה הזה, הקונפליקט שימש "קרש קפיצה" לפתרון אחר.

המטרה של הגישור היא להראות לצדדים את הפוטנציאל הרב שקיים בעליה משותפת שלהם על קרש הקפיצה…

(השמות שונו).